בין אם סבתך מוורשה, טריפולי, מוסקבה, או מרקש, הריהוט והאווירה מזכירים את בית סבא-סבתא
הדבר הראשון המכה בעין כשנכנסים לראצ'ה, הוא הביתיות, הפמליריות. בין אם סבתך מוורשה, טריפולי, מוסקבה, או מרקש, הריהוט והאווירה מזכירים את בית סבא-סבתא. כל סועד מזהה שם חפץ אחר שהוא יכול להישבע שהיה בבית סבתו. האחד מזהה את השולחן עם הפיתוחים המיוחדים, השני הנברשת המפותלת, לשלישי אלו הכיסאות עם הריפוד הרטרו, ולרביעי אלו כלי החרסינה העדינים, שבבתינו מבוססי האיקאה כבר מזמן אינם קיימים.
חוץ מהריהוט מפוזרים בחדר עוד כלים ואביזרים המצביעים על ייחודיות המקום.
התיישבנו בחדר הפנימי. על הבר ישב זוג. מסביב היו שולחנות בגדלים שונים, מוכנים לקלוט זוג רומנטי, או חבורה צוהלת ושמחה. הוסבר לנו שהשקט והיעדר ההמולה הם יוצאי דופן. בדרך כלל במיוחד בשעות הערב המקום הומה אדם. יש למקום גם טקס ברכות מיוחד, אבל לכך עוד נגיע.
התיישבנו ומיד התמלא השולחן שלנו במספר צלחות חרסינה עדינות, מלאות בסלטים שונים:
סלק עם פטרוזיליה ואגוזים, חציל עם אגוזים ורימונים, חזה עוף עם אגוזים – קינדזמרי, תרד עם אגוזים, כרוב עם פטרוזיליה. כפי שניתן לראות אגוז המלך הוא מרכיב חשוב בבישול הגרוזיני. האגוזים תופסים את מקום את השמן.הבישול הגרוזיני משתמש אמנם רק במלח ופלפל, אבל כדי לתבל הם משתמשים בעשבי תיבול שונים, ברכז פירות (על פי העונה) וברימונים (אותם אוגרים ומקפיאים בעונה המתאימה).
המארחת לילי התיישבה לשולחננו וכך יצא לנו לדבר איתה ולשמוע אודות הדרך המיוחדת בה נולדה ראצ'ה. בעוד לילי מדברת, רוקנו אנחנו את הצלחות, אך שמרנו מקום לבאות. היא הסבירה לנו שגרוזינים לא מפנים שולחן בין מנות, אלא הצלחות נותרות על השולחן. האורח מוזמן להרגיש בנוח ולקחת כמה זמן שהוא רוצה, ואין הרגשה שמעיפים אותך ממנה למנה עד שתתמלא, תקום ותשחרר את השולחן לסועד הבא. אצל הגרוזינים יושבים ליד השולחן 8 שעות, וכל המרבה הרי זה משובח. לי, שנוטה לנוח בין מנות, ובני המשפחה כבר יודעים לא לפנות את הצלחת שלי כי "אני נחה", הסידור הזה התאים מאוד.
המסעדה הוקמה על ידי צמד של אח ואחות שמקורם בראצ'ה, שהיא חבל ארץ יהודי. בגרוזיה. המאכלים, כך אומרת לילי מושפעים ממדינות שונות ומכל הטוב שיש לארץ השופעת להציע. האוכל הגרוזיני מאופיין בבצקים מסוגים שונים והרבה בשר, ולכן הרימה לילי גבה כשאחותי הודתה בשפל קול שהיא, לא עלינו, צמחונית. "לא נורא, נמצא גם לך מה לאכול", ואכן הסלטים שהוגשו כיסו גם את הפינה הזאת.
ממש אז הגיע לשולחן החצפורי - מאפה בצק עם בצל, שהוא – כך הדגישה לילי – צמחוני. איתו הגיעו כיסוני בצק ממולאים בשר הקרויים חינקלי, ועליהם רוטב מיונז ביתי עם שום ועשבי תיבול, בליני שהוא פנקייק גרוזיני ממולא בשר בקר וירק, וסלט סלק.
אחריהם הגיעה קדרת עגל עם שזיפים ירוקים, ואיתה כוסות יין אדום שעזרו לאוכל להחליק בקלות.
תוך כדי שאנחנו אוכלות גוללה בפנינו לילי את סיפור המסעדה. בעצם מדובר בחלום שלה, שבהרבה עבודה אותה עשתה במו ידיה, ובגיוס בני משפחה הצליח לרקום עור וגידים ולהפוך למציאות חיה ובועטת.
לילי בכלל הייתה מנהלת שיווק בדואר שלאחר שנים רבות החליטה שהיא רוצה לעשות שינוי ולפתוח מסעדה. העובדה שאין לה רקע במסעדנות ובניהול מטבח הייתה חסרת חשיבות. לאכול היא יודעת, וכך גם לארח, ובשנות עבודתה הרבות למדה איך לקדם ולפתח רעיון. היא מצאה את המיקום, כשבראש יש לה אימאג' מדויק של מה היא רוצה: מסעדה שמגישים בה אוכל גרוזיני מהבית, כזה שלא מתנצל וקורא לעצמו בשם הפוליטיקלי קורט "גיאורגי", אלא גרוזיני אסלי, שבו השמחה ניכרת, רוקדים בו על השולחנות והאורחים באים לבלות ערב בכיף, ולא רק לאכול וללכת.
היא גייסה את סבתה ואמה למטבח כדי ללמד את הצוות איך להכין את האוכל. אבל אז סבתא נפטרה. באותו זמן אחיה קבלן הבניין החליט גם הוא לעשות שינוי בחיים ולעזוב את עבודתו. לילי קראה לו להצטרף אליה. הוא נכנס למטבח מבלי לדעת איך לבשל, ועבר השתלמות אינטנסיסית אצל אמם. כשהגיע הזמן לראות אם למד את המלאכה על בוריה, ולטעום מנה שהוא הכין לגמרי בעצמו בלי פיקוח, מודה לילי שהיא חששה טיפה, אך לאחר שהאוכל הגיע אל פיה דמעו עיניה. היה זה בדיוק האוכל של סבתא! כך הפכו האחים לצוות מיומן ומשופשף, כשהחלוקה ברורה – הוא במטבח רוקח מטעמים והיא בחוץ מארחת.
בינתיים הגיע לשולחן הקינוח: קודם מערכת חרסינה יפיפיה של תה, סוכר וכוסות, ולצידה צלחת צורצחלה: מאפה דק ועליו אגוזי פקאן,יין וקונפיטורות לפי פירות העונה. בינם לבינם הם קוראים לזה "הדיקטים של אמא".
האוכל הוא רק אחד המאפיינים של ראצה. האווירה היא הדבר השני, אם לא הראשון שמיוחד בראצה. נדמה כאילו כולם שמחים. אם אלה בעלי הבית, המלצר, או סועדים אחרים שישבו בשולחנות סמוכים. אנחנו עוד היינו בערב לא אופייני, אבל שמענו רבות אודות "טקס הברכות" הנהוג בראצה שבו מועברת קרן איל מלאה יין, וכל סועד מתבקש לברך ברכה אישית. דרך הברכות הנאמרות סביב לשולחן ניתן ללמוד על האנשים השונים, אם זה מישהו שמאחל לעצמו הצלחה בעסק, במציאת עבודה או בפוריות. הכל באווירה שמחה וצוהלת.בערבים מסוימים בשבוע יש גם מוסיקה חיה שתורמת לאווירה ומקימה את כולם לסיבוב ריקודים, שבה לא נשאר יושב.
אנשים שהתעניינו אם אפשר ללמוד לבשל אוכל גרוזיני דחפו את לילי ליצור את סדנאות הבישול שהיא קוראת להן "לגעת באוכל" כי אי אפשר שלא לגעת, שבהן אנשים מתנסים בהכנת האוכל עצמו.
המסעדה נפתחת בצהריים, ולעיתים קרובות מוזמנת מראש לאירועים פרטיים דוגמת ארוחות צהריים של מסיבות בר מצווה, אירועים רישמיים של ארגונים או מוסדות וכד'. לסועדים פרטיים מוצעת גם עסקית. הארוחה היתה טעימה ועשירה בשילובים שלא הכרתי, עשבי התיבול מקבלים במה יפה בסגנון הגרוזיני וכך גם אגוז המלך המשולב בצורה מעודנת.
